<h1>רבינו אברהם מן ההר — סוכה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[סוכה כ"ח ע"ב] לעולם סוכה לפטור הלכתא נינהו. דקרא חיובא משמע דה' לרבויי נשים משמע ס"ד אמינא וכו'. והשתא דאמרת סוכה הילכתא. דנשים פטורות דה' ריבויא הוא, ה' דהאזרח מאי אתא לרבויי. לתוספת עינוי. שאף נשים חייבות בתוספת עינוי. הילכך הואיל ומיעט דאפילו לאנשים אין עונש ואזהרה בתוספת עינוי, כדדרשינן בספרא [תו"כ פ' אמור] על עצמו של יום אתה ענוש כרת ואי אתה ענוש כרת על תוספת עינוי, כמו שביארנו בי"ט, אימא לא נחייבו נשים בתוספת עינוי כלל, קמ"ל ה' דהאזרח. שהגיע לחינוך. שהגיעה שעה לחנכו במצות. חייב בסוכה. מדרבנן כדמפרש, והיינו קטן שאינו צריך לאמו. ואינו קורא אימה גרסינן. ומותיב גדול נמי קורא אימה כשניעור. ומשני ואינו קורא אימה אימה. שדרך הקטן לשנות לקרותה עד שתבוא אליו. וכתב הר"ם פרק ו' [ה"א] דהיינו כבן חמש כבן שש. מעשה לסתור. דהא קטן הצריך לאמו הוא.
<h2>דף ג:</h2>
[סוכה כ"ו ע"א] הולכי דרכים. [ביום פטורין מן הסוכה ביום] דבסוכות תשבו כתיב, כעין ישיבת ביתו, כשם שכל ימות השנה אינו נמנע מלכת לחפציו כך כל ימות החג לא הצריכו הכתוב למונעו בדבר הצריך. פטורין בין ביום בין בלילה. אע"פ שאינם הולכים אלא ביום, משום דטרידי כדפרישנא. ולשון רבנו שלמה משום דטרידי ודואגים במחשבת המצוה ופטורין מן המצוה. ארקתא. על שפת הנהר. שלוחי מצוה אנן. שבאנו לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא. שומרי גנות ופרדיסין. אין זזים משם. תשבו. דכתיב גבי סוכה הוא כעין תדורו. פירש רבנו שלמה כדרך שהוא דר כל השנה כולה בביתו הזקיקתו תורה שיניח דירתו וידור בסוכה עם מטתו וכל תשמישיו וזה שהוא עומד חוץ לעיר אינו יכול לעשות ולהביא שם חפציו מפני הטורח ע"כ. פרצה קוראה לגנב. משל הדיוט הוא, כלומר אף כאן אם הגנב רואה שיעשה שם סוכתו חושב הרי יש לשומר מקום קבוע ויגנוב ממקום אחר. ופטרוהו דמתעסק בחפציו הוא, והרי הוא כהולך דרכים. כריא דפירי. שאינו שומר כל התחום אלא שומר כרי אחד של פירות ויכול לעשות סוכתו לפני הכרי, להכי חייב למיעבדה שהרי כל חפציו הם בזה הכרי. ולאביי דאמר תשבו כעין תדורו לא מחייב. והלכתא כרבא. והר"ם קיצר בזה, וזהו לשונו, שומרי גנות ופרדיסין פטורין בין ביום ובין בלילה שאם יעשה השומר סוכה ידע הגנב שיש לשומר מקום קבוע ויגנוב ממקום אחר. וזהו טעמו של רבא. ודין כריא דפירי קיצר, אבל מדבריו יוצא.
<h2>דף ל:</h2>
[סוכה מ' ע"ב] דר' יוסי. ברייתא במסכת ערכין, בפרק המוכר שדהו בשנת היובל [תוספתא פ"ה ה"ד] היא שנויה. אבקה. דבר שאינו עיקר האיסור נקרא אבק.
